לצפייה בסרטונים ובתמונות תרדו למטה.
ילדי מרכז אורי היקרים, צוות ואורחים יקרים,
לפני כשנה נפגשנו לערב השנתי שהתקיים במוזיאון מגדל דוד. היו אלו ימי מבצע "צוק איתן" בהם מצד אחד שמרנו 24 שעות על המקלט שלנו שהיה פתוח לרווחת הציבור ועקבנו בדאגה אחרי שלום החיילים והתפתחות המבצע, ומצד שני עבדנו במלוא המרץ על הפקת הערב השנתי שהיה אז בסימן הדרכת ילדים היפראקטיביים במוזיאון ובסביבה החוץ כיתתית. והינה עברה לה שנה ואנחנו נפגשנים שוב באולם יפה זה לערב השנתי שמתקיים בסימן סיפורייהם הייחודיים של הילדים בעלי הפרעת הקשב.
אחת המילים המרכזיות בטיפול בילדים עם הפרעת קשב היא המילה "תתמודד". קשה לך לקרוא? תתמודד. קשה לך לכתוב? תתמודד. קשה לך עם החברים? תתמודד. קשה לך עם המורים? תתמודד. קשה לך עם האחים? תתמודד. אתה משקר להורים? תתמודד. קשה לך לבוא למרכז אורי? תתמודד. לא פעם הורים חדשים מגיעים אלינו בשאלה – אבל איך מתמודדים? מה עושים? וגם לא פעם אנחנו פוגשים ילדים אותם אנחנו שואלים בראיונות "מדוע הגעת לכאן היום?" והתשובה היא בשביל להתמודד עם הפרעת הקשב וריכוז שלי. האמא תגיד "אני כבר לא יודעת מה לעשות" והאבא יגיד "בשביל להתמודד עם ה HDD cdd arr ועוד כל מני קיצורי אנגלית שליימים יובנו כ ADHD.
כשמדברים על התמודדות עם הפרעת הקשב אפשר להסתכל היום על הילדים של המרכז שחלקם מופיעים על במה זו וחלקם יושבים ממש כאן בקהל. כל משפחה מתחילה וותיקה יכולה להגיד שההתמודדות לא פשוטה. מצד אחד קשיים נוירולוגיים שיושבים בתוך המוח ומצד שני דרישות בלתי מתפשרות, הגיוניות יותר והגיוניות פחות, אותן אני והצוות דורשים (ויהיו כאלו שיגידו בליבם – דרישות שאתה דורש). המטרה המרכזית היא לעזור לילדים להתמודד עם הקשיים ולעזור להורים לנהל במקצועיות רבה את קשיי הילדים ולעיתים את הקשיים שלהם עצמם. אך לבסוף שיתוף פעולה, התמדה ואמונה מביאים את ההתמודדות מחלום למציאות. אצלנו אין דבר כזה לא יכול, לא מסוגל ולא שווה. אצלנו יש אני יכול, אני מסוגל, אני תותח.
בשנה האחרונה השקענו המון במשך הפיתוח של המודל הייחודי הנקרא מרכז אורי. הצוות המוביל של המרכז (דקלה, טל, תאנה ויעל) השקיע מאות שעות של חשיבה ופיתוח, זאת ביחד עם צוות העמותה (שלומי, שרית, ברק, זאביק ואיריס) שהשקיעו ביחד איתי בחשיבה ובפיתוח אסטרטגי בתחום גיוס המשאבים והפיתוח המקצועי.
והינה הסתיימה לה שנה מלאה בחוויות, תובנות ו – התמודדות. ואם לרגע יורשה לי להסתכל על ההמשך, על החזון, על החלום – אז אספר לכם ששנת הפעילות הבאה הוכרזה כ"שנת המפנה" של המרכז. שנה שבה אנחנו מצד אחד ממקצעים את המרכז בכמה רמות למעלה ומצד שני מרחיבים את פעילותנו. בין היתר נפתח את ה"בית של אורי" אשר יירכז את הפעילות הרב מערכתית אליה אנחנו רגילים מזה מספר שנים ויעניק לילדים ולבני משפחותיהם מענה מקצועי להתמודדות יעילה עם הפרעת הקשב, נפתח את מרכז התמיכה הקהילתי להורים לילדים עם הפרעת קשב, נפתח את ה"מסלול הפרטני" במסגרתו יוכלו הילד והוריו לקבל הדרכה פרטנית מותאמת לצרכי הילד ונתפתח את המענה הקהילתי אשר ייכלול סדנאות בקהילה, מענה מקצועי בזמן חופשות הלימודים, תחום אבחוני ועוד.
בחופשת הקיץ הקרובה נצא למחנה הקיץ המסורתי שלנו ובנוסף זו תהיה השנה הראשונה שבה נפעיל פרויקט קיץ הדוגמה לקייטנה. הפרויקט זכה לשם "סיירת היפראקטיבית" ולמעשה מיועד לתת מענה מקצועי ומותאם לילדים בגילאי יסודי בעלי הפרעת קשב, היפראקטיביות וקשיים התנהגותיים שלא פעם הקייטנה הרגילה נחוות בעינייהם כמקור לכישלון ואכזבה.
לפני שאגיע לרשימת התודות אני מבקש להחזיר את עצמנו למציאות הישראלית – מציאות שכולה התמודדות אחת גדולה. בשנה האחרונה אנו עדים לעלייה בהכשפת שמה של משטרת ישראל, אותה משטרה שאבא שלי זכרונו לברכה שירת במשך למעלה מ- 30 שנה בגאווה גדולה, אותה משטרה עליה גדלתי ובה אני מאמין. אני עוקב בהדיקות אחר אותן כתבות קשות, חלקן מוצדקות וחלקן לא, כנגד המשטרה. רק אתמול נחפשתי לתמונה בפייסבוק של אדם שהחליט באמצעות תוכנת פוטושופ להדביק ניידת משטרה שמחנה בחניית נכה. כמובן שהכותרת שנתן היא "ביזיון למשטרה" אך חדי העיין יוכלו לראות שהרכב מחנה ב"אוויר". אותו אדם מגעיל שכח "להדביק" אותה לרצפה. חברים יקרים – יש לנו משטרה יפה, טובה ומקצועית. רק מי שמכיר אותה לעומק וגדל איתה יודע עד כמה. אינני רוצה לחשוב באיזה עוני היינו חיים היום אם לא היו תופסים את אותם המושחטים, אינני רוצה לחשוב איך הכבישים היו נראים, מה היה מצב בני הנוער ובעיקר איזו חברה היינו. נכון שכמו בכל מערכת גדולה יש את החריגים, אך אין הם מאפיינים את עשרות אלפי השוטרים שפועלים למעניינו יום ולילה, בשרב ובשלג, שתופסים את המחבלים שרוצים לפגוע בנו וששומרים על הסדר הציבורי. אני גאה לספר לכם שבשנת הפעילות הקרובה אנחנו פותחים שני פרויקטים משותפים עם המשטרה – הראשון עם יחידת החקירות והמודיעין של תחנת חברון והשני הוא פרויקט שנבנה ממש בימים אלו עם אחת היחידות המובחרות של המשטרה.
אני מבקש להודות מקרב לב לכל האנשים שעומדים לצידי לאורך השנים ולמעשה בזכותם כולנו מצליחים להתמודד:
1. הראשונה היא האישה היקרה שפועלת 26 שעות ביממה למעננו – טל רובין שמה.
2. תודה לדקלה אורן, המנהלת המקצועית של המרכז שבזכותה המרכז ממשיך להתפתח כל הזמן מבחינה מקצועית
3. תודה לשלומי עמר, מנכ"ל עמותת צדק, שביחד איתי מוביל את המרכז מבחינה אסטרטגית ושותף מלא לבניית שנת המפנה
4. תודה לידידינו היקרים – ברק אלזם וזאביק ססלו שהפכו להיות חלק מהסימנרים של המרכז ונגלה לכם שיש כמה ילדים שמגיעים לסמינרים רק בגללכם
5. תודה לשרית ישי היקרה שמוציאה את הפרויקטים שלנו מחלום למציאות
6. תודה לאוליביה שעוזר לי בגיוס הכספים והמשאבים למרכז
7. תודה איריס ראובן
8. תודה לכל האנשים היקרים בקהילה שעוזרים לנו בחשיבה המקצועית – ליהודה בן יוסף (מנהל בית הספר "בית הצייר") שעמד ועדין עומד לצידי בכל ההתמודדות שלעיתים לא פשוטה בכלל, ליעל אביטל (מנהלת בית הספר המעיין) שביחד איתי מובילה את קבוצת המתבגרים של המרכז, תודה לאריאלה רג'ואן (יועצת ראש העיר לעינייני חינוך) שתומכת ומייעצת בכל אשר נדרש במקצועיות ובאהבה ענקית והרשימה עוד ארוכה.
והתודה הגדולה ביותר נתונה לאחת ויחידה, האישה שאם לא היא אז לא הייתי כאן היום, מי שסופגת את התסכולים, את ההצלחות, את ההתמודדות ובקיצור את הכל – אני מבקש להודות מכל הלב לאמא שלי היקרה שיושבת איתנו כאן היום והיא למעשה הרוח הגבית שלי ובכלל של המרכז.
שיהיה לכולנו המשך ערב נעים
יותם ויסקופ
מייסד ומנהל מרכז אורי
סרטוני המופע:
