בסוף השבוע האחרון זכיתי להשתתף באחד הפרויקטים המופלאים של העמותה שלנו - סמינר מד"צים (מדריכים צעירים) של הפרויקטים הרבים בהפעלת העמותה בכל רחבי הארץ. הסמינר התקיים בכפר הילדים עפולה עילית (בהפעלת המפעל להכשרת ילדי ישראל). מדובר בכפר מדהים שבו חיים ילדים ובני נוער שנסיבות חייהן לא אפשרו להם לחיות בבית והם מגיעים לכפר שבו יש משפחתונים (זוג הורים שגרים עם הילדים הביולוגים שלהם ועוד 10 ילדים ונערים בסיכון או מצוקה שגרים שם ומתקדמים לאפיקים של פריחה). את הכפר מנהל
אשר בן שימול -איש יקר מאוד שביחד עם הצוות שלו וצוות העמותה מצליחים להגיע להישגים מרשימים ביותר.
שלומי עמר היקר, מנכ"ל עמותת צדק, ביקש ממני לשבת עם ילד של אחת האמהות בכפר בשביל להעביר לו מבדק MOXO (כלי עזר ממוחשב לבדיקת ADHD) ומבדקים נוספים שעומדים לרשות המרכז. שלומי סיפר לי המון על הילד והאמא היקרה וביקש לתת לה טיפים להתמודדות עם הקשיים. כמובן שהסכמתי וביום שישי האחרון פגשתי את הילד. רציתי לשתף אתכם במפגש המרגש והמרתק:
מדובר על ילד יפה, מתוק, חכם, מלא חן, ילד עם שמחת חיים, לב ענק, ילד סקרן - בקיצור ילד מופלא. הילד עולה לכיתה ג' וכששאלתי אותו "מדוע אנחנו יושבים כאן עכשיו?" אז סיפר "כי כל פעם אני בורח מהכיתה ומתחבא במחנה שלי. אני גם מחפש אוצרות. יש הרבה כאלה בחצר בית הספר..." והסיפור המשיך והמשיך והמשיך (למי שיש ילד עם ADHD יודע שזה מסוג הסיפורים שלא נגמרים ואפשר להקשיב להם במשך שעות). האמא סיפרה לי על הקשיים של הקטנטן הזה בבית הספר ועל החוויות שלו מבית הספר.
נגשתי לעבודה והתחלתי להעביר לו את המבדקים השונים של המרכז. כמובן שהיה ברור שמדובר בילד היפראקטיבי, וזאת גם עפ"י ההערכה הנוירולוגית שעבר. האמא מלאה שאלונים מתוקפים שונים שחיזקו את הערכה של ADHD.
סיימנו את המבדקים ואני הולך לחדר שלי בשביל לנתח לקראת שיחת טיפים על כוס קפה. לאחר שסיימתי לנתח את הנתונים ראיתי שהשעון מכוון לקראת כניסה השבת והחלטתי לצאת לכיוון בית הכנסת לפגוש את הנערים היקרים של המרכז שהגיעו איתי ועם
Tal Rubin . ישבתי עם טל מחוץ לבית הכנסת וראיתי את הילד המתוק מגיח באושר, שמחה ומלא מרץ. קראתי לו ואמרתי לו "שבת שלום" ובחיוך המתוק שיש רק ל ADHD הוא השיב לי "שבת שלום" ורץ לתוך בית הכנסת. לא עברה דקה והוא יצא ממנו, רץ לבית וחזר עם ספר. נכנס לבית הכנסת ל 3 דקות ושוב יצא, ושוב נכנס ושוב יצא ושוב נכנס. זה היה ממש חמוד לראות את זה. התפילה הסתיימה והוא יצא עם היהודים היקרים. הסתובב בין האנשים בהליכה "חשודה" ופתאום התחיל לרוץ לכיוון הבית (פתאום, ללא הכנה מוקדמת). כעבור כמה דקות חזר, דחף "בקטנה" את אחותו ושוב רץ. בקיצור - אתם יכולים לתאר לעצמכם את כמות האנרגיה העצומה שהייתה שם.
ארוחת שישי החגיגית מתחילה והמתוק הקטן יושב מולי. יושב??? טוב לא ממש... קם ויושב, קם ויושב וקם ויושב. בזווית רואים את העיניים של האמא - עיניים מודאגות "אל תעשה לי פדיחות" (כאילו שחצי מהאנשים שישבו שם לא היו ADHD חחחח). הילד החמוד לוקח את המזלג ותוקע בלחם, אח"כ בסלטים, אח"כ ביד של אחותו. הגיע זמן האוכל - הוא רוצה לחתוך את השניצל, ללא עזרת האמא. נלחם בשניצל (עם כמה דברים שעפו לו מהצלחת) ובסוף הצליח. חיוך היפראקטיבי על פניו - חיוך של הצלחתי
סמל ההבעה smileפתאום כמה דקות של שקט וריכוז. הוא מסתכל על התמונות שמאחורי (כאילו לא ראה אותם לפחות 8 שנים ברצף). מסתכל כאילו זו הפעם הראשונה. מסתכל וחוקר. אוף.. חוזר למציאות ומתחיל לאכול את האפונה. אוכל? נועץ על המזלג אחד אחד, לאט לאט, במקצועיות רבה. לא מתייאש כשאחד בורח לו. משקיע ריכוז רב בדייג האפונה. עכשיו מותר לו לשתות קולה (מותר רק אחרי שמסיים לאכול) והוא שותה אותה בחלקים. שומר שישאר לו להמשך הארוחה. ממש מחשב את השלוקים. מסיים את הארוחה, עוד שניצל אחד מעוף ועוד אחד מתירס (וויסות אוכל???). הסובבים מסתכלים - "כאילו מה ,אתה אוכל את זה?". ADHD חייב להוכיח את הביצועים ומסיים את שני השניצלים. הארוחה הסתיים, האמא עדין בכוננות שיא.
לאורך כל הארוחה אני מסתכל על החמוד הזה ומאמין שגם אתם קוראים את דבריי (שרשומים בקצרה מאוד מאוד מאוד) ואומרים "איזה חמוד". השאלה שלי האם את החמוד הזה רואים גם כ"חמוד" בבית הספר? אולי רואים אותו כ"בעייתי"? אולי כ"נודניק"? אולי כ"תפסיק כבר להסתכל, להתבונן, לאכול אחד אחד, לדקור את זה שלידך עם מזלג?" אולי... אולי... אולי...
ואולי כדאי להתחיל להסתכל על ההיפראקטיביים האלה כילדים שמתנהגים בצורה נורמטיבית (!!!) לילד היפראקטיבי? בואו לא ניקח להם את תכונות החוקר, הבודק, המתעניין, המחשב ולוחם הצדק. בואו לא ניקח להם את שמחת החיים, החיוך השובה והאהבה האין סופית.
בואו נתחיל להסתכל עליהם כילדים מיוחדים שאם רק נדע להסתכל על הטוב שלהם - הדרך להצלחה קצרה מאוד, הרבה יותר קצרה מאותו הילדים ללא הפרעת הקשב (שאולי הוא הילד החריג???)
לך היפר קטן - תמשיך להיות מתוק, חכם וחוקר כמו שאתה.
לך אמא יקרה - תפסיקי להיות לחוצה ממה שהסביבה אומרת על הילד שלך. אל תדאגי - הסביבה עוד תהיה גאה בו - מאוד!
באהבה ובהערכה לכל ילדי המרכז ולכל קהילה ההיפראקטיביים סמל ההבעה smile
יותם
